חייב אדם להיות שמח בפורים, אך אין הכוונה על שמחת הוללות של רשות, כי אין טוב לאדם לפני האלקים כי אם לשמוח בשמחה של מצוה, לשמוח ביוצרנו ובוראנו ויתן במחשבתו הודאה עצומה לבוראנו ית״ש על הנסים הגדולים והנפלאות שעשה עמנו בימים ההם בזמן הזה. אך יש בני אדם אשר שרויים בעצבות בגלל דאגותיהם, והנה היין ישמח לבב אנוש וכן כל משקה המשכר, על כן חייבונו חז״ל להיטיב לבו ביין ובמשקה המשכר ועל ידי זה דאגה בלב איש ישיחנה מדעתו. ויכול להכניס בלבו שמחה של מצוה. והנה אם האדם שותה משקים המשכרים מעט יותר משיעור לימודו, הוא שמח וטוב לב וכל דאגותיו נשכחו ממנו ושורה בלבו רק חדוה ושמחה כידוע. ובזה מקיים ימי משתה ושמחה, אך אם ישתה הרבה, עד כי יאבד שכלו, ולא ידע אם לשמוח או לבכות ויבוא לידי מכשולים, ויבטל תפלת מנחה וגם ערבית, וודאי על שכרות כזו לא צוונו חז״ל, אלא ישתה יותר מלמודו כדי שיהיה שמח טוב לב ויקיים מה שנאמר "לעשות אותם ימי משתה ושמחה".
[מתוך יסוד ושורש העבודה]
רבי ישראל סלנטר היה אומר: מי שעיניו בראשו, בידו לתקן בשתיה כדת, ברינה שמחה וצהלה שבסעודה של פורים יותר מבנעילה של יום הכפורים.
מצוה לשמוח בפורים, אבל שמחה של מצוה ולא של הוללות ושכלות והרמב״ם בפרק ב' הל' מגילה ה' י״ז כתב מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ומשלוח מנות לרעיו שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים שהמשמח לב האומללים האלה דומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים עכ״ל. ואותם המשתכרים תהיה כוונתם לשם שמים כדי לזכור הנס שבא במשתה היין ולא כאותם המרבים בשחוק וקלות ראש ואינם חוששים להתפלל בימים אלה. ולא יחושו לא על נטילת ידים ולא על ברכת המוציא וברכת המזון עד כי נדמה לרוב ההמון שבשני ימים אלה היתר לכל אדם לפסוק עול תורה ומצות מעליו וכל המרבה להיות משוגע הרי זה משובח. וכל זה בלי ספק רע ומר והוא עוון פלילי, כי לא הותר לנו רק שמחה ולא שחוק וקלות ראש, וכל המבטל תפילה ואינו שומע מגילה מלה במלה הרי זה חוטא ומתחייב בנפשו ואי אפשר לכל אשר בשם ישראל יכונה לפרוק מעליו עול מלכות שמים אפילו שעה אחת, ולא מצינו לראשונים שהיו מתעסקים בקלות ראש בפורים ח״ו.
"ימי משתה ושמחה" בגיטו ורשא בפורים ישב אדמו"ר הרה"ק רבי קלונימוס קליש מפיאסצנה זצ"ל. מוקף יהודים רצוצים ומדוכאים איש לא היה מסוגל לשמוח. אמר להם הרבי מפיאסצנה, בזוהר נאמר: "יום כפורים הוא כפורים"כמו פורים ובכן דעו לכם כשם שביום כפורים מוכרחים להתענות בגזרתו של הקב"ה, לא משנה אם רוצים או לא, כך גם בפורים מוכרחים לשמוח.
"ותלבש בגדים להלביש את מרדכי" מה טעם שלחה אסתר בגדים למרדכי הרי לא מחסרון בגד לבש שק, הלא מדעת קרע את בגדיו. משום סיגוף וצער, וגם את הבגדים האחרים יקרע. אלא רמזה אסתר בשליחות הבגדים כי היא חולקת על דרכו של מרדכי. מרדכי קיווה להצמיח ישועה לישראל על ידי סיגופים מחמת צער וגלות השכינה לפיכך סבר שראוי לכל אחד ללבוש שק ולעלות אפר. אך אסתר רוח אחרת היתה עמה היה סברה כי יש לעורר את הרחמים על ידי שמחה כי השמחה אינה שורה מתוך עצבות, ככתוב, "עבדו את ה' בשמחה" ועוד כתוב "עוז וחדוה במקומו" בשליחות בגדי המלכות למרדכי לכך כיוונה, ואמנם צריכים להשתדל לעבוד את ה' בשמחה.
הטעם לכך שבפורים מצוה לשתות עד לשכרה, הוא פשוט בזה שהנסים העיקריים בפורים קשורים במצב של "כטוב לב המלך ביין" בשכרותו דרש המלך מה שדרש מושתי, והגיע למנות את אסתר במקומה למלכה. וגם סופו של המעשה, סופו של המן ומפלתו הגמורה היו בשעת "משתה היין".
[ספר המנהגים]
