ישנם אנשים אשר בבוא ימי הדין הם לחוצים מאד מעול היום ומאימת הדין, במיוחד בזכרם גודל עונותיהם, ודאי נובע הדבר בדרך כלל מרצינות ויר"ש.
אבל אל לנו לשכוח כי ימים אלו הם ימים של אושר גדול לאדם. ימים בהם נפתחים שערי רחמים וחסד, כמו שנאמר בתפלת יום הכיפורים: "הפותח שערי רחמים ומאיר עיני המחכים לסליחתו" וכתב על כך הרב קוטלר, הרי דנפתחים השערים, ומתפשטת אורה מיוחדת להאיר עיני האדם, ואילו נתנה רשות לעין לראות הרי היה רואה שערי אורה ושמחה, ובגדר "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה", וזהו שנאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהלים י"ט ט') כי ההשגות הישרות משמחות הלב, ובאמת כל ענין העצבות הוא מכוח הגוף שהוא חשוך וגס ונמשך למטה וטבעו העצלות והעצבות. וכל רדיפת התענוגים והתאוות הוא להפיג עצבותו ככל הגוף, (וכל המתבונן בדרכו חש כי רדיפת התענוגים היא בריחה משעמום ועצבות).
וההשגות הנפשיות האמיתיות משמחות ומאירות, כי העמל בתורה ומצוות מביא אורה ושמחה.
מתוך הזמנים של השנה נתייחד חודש אלול ועשרת הימים מר"ה עד יוהכ"פ לימי רצון ורחמים, וימי חשבון הנפש, והובא בטור, כי בארבעים ימים אלו התפלל משה ברקיע ונענה ביוהכ"פ, וקיבל לוחות אחרונות והוקבע ליום סליחה וכפרה לדורות, ובתנא דבי אליהו הובא בספר חיי אדם נאמר: ישראל היו נוהגים כל אותם הימים צום ותענית ויום אחרון שבכולם דהיינו עשרה בתשרי גזרו תענית ולנו בתענית.
הבה ננצל ימים חשובים אלו להתעלות רוחנית כל אחד לפי מצבו הוא, מתוך מנוחת הנפש ללא בהילות וכבר ידוע שדוקא בתקופה זו מתגבר היצר הרע להפריע בטרדות שונות וזה בדוק ומנוסה. הבה נפנה לבנו מכל טרדה ונעבוד בשמחה את ה'.
בפרשת ראה הנקראת לפני חודש אלול, יש לנו לימודים גדולים החשובים לזמן זה.
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום, והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלקיכם".
והרבו המפרשים לדקדק בפסוק זה שהתחיל בלשון יחיד והמשיך בלשון רבים, לפניכם, ומה פירוש היום, ומה הלשון אנכי ולא אני, ומדוע בברכה כתב אשר ובקללה אם.
ונבאר קודם בדרך דרוש דברים אקטואלים לתחלת חודש אלול. כי בפסוק זה רמז על חודש אלול, כי נוטריקון של "ראה" ראה אלול הגיע וראה הוא לשון התבוננות, אנכי מרמז על אנכי ה' אלקיך, אנכי נמצא קרוב לכם, ולשון אנכי ביאר המלבי"ם, בפסוק אנכי ה' אלקיך, ולא אני, כונתו על קירבה גדולה, א"כ נבאר בפסוק ראה "אנכי" כי הקב"ה, קרוב אלינו יותר בחדש אלול, ואפשר בקלות לזכות בברכה, כי העת עת רצון לקבל בתשובה את החוטא, כמו שמרומז ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך ר"ת אלול, ולכן נאמר אני נותן ולא נתתי כי הכונה לתקופת אלול, המתחדש כל שנה, ולכן כתב לפניכם, והתחיל בלשון יחיד ראה, ראה כל יחיד עד כמה חשובה תקוה זו עד כי אני נותן לפניכם לפני כל כלל ישראל אפשרות של ברכה וקללה, ולכן כתב היום לרמוז על תקופת אלול הימים המיוחדים וכתב אשר, גם מורה על הזמן, אשר הוא מסוגל לברכה, והקללה ממילא אם לא תשמעו בתקופה זו, כי אם האפשרות יותר גדולה לשוב, התביעה יותר גדולה, ולא הזכיר אשר כי לא רצה לכתוב שזמן זה ראוי יותר לקללה.
אבל צריך לראות לנצל זמן יקר זה בדרך הטובה ביותר, וכמו שפירש הספורנו כי נאמר כאן כי צריך לשאוף לשלימות, ראה אנכי נותן לפניכם, ראה שלא יהיה ענינך על אופן בינוני, כמו שהוא המנהג ברוב כי אמנם אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, והם שני קצוות כי הברכה היא הצלחה יותר מן המספיק על צד היותר טוב והקללה הוא מארה מחסרת שלא יושג המספיק ושניהם לפניכם להשיג כפי שתבחרו.
והדברים מחייבים לא להסתפק בדרך בינונית אלא להתאמץ להשיג שלימות בפרט בחודש אלול שהוא זמן שהקב"ה פותח שערי רחמים ומאיר עיני המחכים לסליחתו.
ב'
ישנם אנשים החוזרים בתשובה אבל מתביישים מהחברה וזה מונע אותם מלהתחזק.
בספר משנת רבי אהרון ח"ב עמ' י"ג, ביאר מדוע נאמר תחלה "ראה" לשון יחיד "ולפניכם" לשון רבים. לומר לך כי אף אם הרבים לא יבחרו ח"ו בטוב מצוה הקב"ה לכל יחיד ויחיד ראה כי אתה מחויב לראות בעצמך ולא להתפעל מהצבור, הבחירה ניתנה גם לכלל, אבל מצוה בה כל יחיד ולא יועיל תירוץ כי הצבור כולו לא שומר תורה ומצוות ולא יכלתי ללכת נגד הצבור, ראה אתה מחויב, כמה צריך להתחזק בזה לא להגרר אחרי האוירה של הרחוב.
וכתב שם עוד על דברי הגמרא בסוכה מה: ראיתי בני עליה והם מועטין, אם אלף הם הבני עליה, אני ובני מהם, ואם שנים הם אני ובני הם.
וודאי שלא אמר רשב"י בדרך התפארות אלא הכונה אפילו אם מועטים בני העליה בתורה הוא ובנו ישארו המועטים, ואם לא יהיו גם מועטים רק הם שניהם בלבד גם כן ישארו הם בני עליה וכמו שנאמר בישעיה נ"א א-ב "שמעו אלי רודפי צדק".
כך צריך להתנהג צריכים להרגיש "ויגבה לבו בדרכי ה'" לשאול וללכת בדרך האמת, וסוף האמת לנצח, ובימינו אנו זכינו כי נתרבו מקומות התורה, ואפשר למצוא בכל מקום חברים טובים לעבודת ה'.
וגם הגר"א פירש את הפסוק "ראה", אתה היחיד ראה, לעצמך ולא תשגיח על אחרים אם הם צדיקים או רשעים, והוסיף עוד לבאר את הפסוק אנכי, אנכי אהיה לך לעזר להתגבר על היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול".
וכתב לשון "נותן" ולא אמר נתתי, שלא יעלה בדעתו כי הבחירה בטוב נתונה רק בראשית הדרך ואילו אם בירר לעצמו את דרך הרעה שוב אין לו תקנה, אף אם יבקש לשנות דרכו לדרך הטוב. על כן אמרה התורה, "אנוכי נותן לפניכם" לשון הווה היינו שאומר הקב"ה לאדם כל ימי חייך עד היום האחרון ניתנת בפניך האפשרות לבחור בדרך הטוב, אפילו ביום המיתה.
ואם יאמר האדם, וכי מה תקנה יש לי אם הייתי רשע עד היום, מה אעשה עם העבירות שעברתי עד כה, על כן אמר הכתוב היום. בעל תשובה הרי הוא כקטן שנולד, בתנאי שאכן שב ממעשיו הרעים ומכאן ולהבא ילך בדרך הטוב.
דברים נפלאים כתב החתם סופר על הפסוק, ראה אנכי נותן לפניכם, פירוש כי הקב"ה נותן הברכות רק להיות הכנה לעבוד אותו ולא ינוכה בזה שכרם לעתיד לבוא, כי הקב"ה לא מחשב ברכות אלו לשכר, רק לעזר לקיום התורה. אמנם עונשי העולם הזה הם מנכים את העונש בעולם הבא. והנה זהו חסד גדול, כי משורת הדין או שיהיו שניהם הברכה וגם הקללה, חלף השכר והעונש לעולם הבא, או לא, אבל, שהקללה תנכה מהעונש, והברכה לא תנכה מהשכר זהו חסד חנם, וזהו "ראה", דבר פלא וחסד כי אנוכי נותן לפניכם בעולם הזה ברכה וקללה ואינם שוים ודומים זה לזה, כי הברכה היא רק אשר תשמעון, הוא רק הכנה לשמועה ולא לשכר אם תשמעו, והקללה היא לעונש אם לא תשמעו.
ולפי דברי החתם סופר מובן גם מדוע שונה הלשון בברכה כתב אשר הכונה כדי שתוכלו לקיים את התורה ובקללה אם לא תשמעו.
בפרשת כי תצא (דברים כ"א, פ' י"ג) נאמר על אשת יפת תואר, "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים" ובזהר הקודש כתב, ירח ימים זהו חודש אלול. וביאר האר"י ז"ל את אביה זה הקב"ה ואת אמה זה כנסת ישראל.
הכונה בדבריו את מה שחטא כנגד הקב"ה, ואת מה שחטא נגד כנסת ישראל, זה או בענינים של בין אדם לחבירו, או מה שהזיק לכלל על ידי עבירותיו, ונראה כדברי הזוהר שהרי את פרשת כי תצא למלחמה על אויבך פירשו הקדמונים כי תצא למלחמה על אויבך זה היצר הרע, אז תזכה, לונתנו ה' אלקיך בידך, אם תרצה תכניע את יצרך. אם כן מתאים המשך הפרשה, ובכתה את אביה ואת אמה זה חודש אלול המיוחד למלחמת היצר ומעשים טובים.
הבה ננצל את חודש אלול שכידוע ר"ת שלו הוא אני לדודי ודודי לי כי הזמן הוא של קרבה לבורא עולם, והזמן מסוגל מאד לתשובה, משל למלך שבא ליום אחד לעיר, והכריז, כי כל הרוצה, יכול לבוא ולבקש בקשתו בכל ענינו ביום זה. ודאי שכולם יעשו מאמצים להגיע למלך, נעשה גם אנו מאמצים להגיע למלכו של עולם: "הפותח שערי רחמים, ומאיר עיני המחכים לסליחתו".
